אתה נוסע לאומן??? מה לעזאזל איבדת שם? חחח לא מספיקים לך החלונות האדומים באמסטרדם?" הסיפור שלי התחיל כשחבר ילדות המתגורר באמסטרדם, הציע לי להצטרף אליו ולחבר שלו לנסיעה לאומן. "אנחנו נוסעים שבוע לפני החג" סיפר לי בעיניים נוצצות "שבוע לפני?!" תהיתי בקול. "כן, ניסע לכל קברי הצדיקים הפזורים באוקראינה, תבוא, יהיו אורות" ואני, חובב הרפתקאות שכמוני, הסכמתי.
רכשתי כרטיס טיסה דרך שוויץ. לצערי, לא היה מקום על אותה הטיסה של החבר ולכן הנחיתה שלי היתה מספר שעות אחריו. התקשרתי אליו מיד על מנת לתאם הגעה לדירה שלהם והנה לפתע אני שומע שהחבר של החבר שלי מתנגד וטוען שהם קבוצה מצומצת של עשרה חברים קרובים, ושאין אפשרות להכניס עוד מיטה. לא עזרו כל שכנועי, החבר נשאר בשלו. לבסוף סיכמתי עם החבר שלי שאתקשר אליו כשאגיע לציון והוא יקח את המזוודה שלי, כך אוכל לחפש דירה מבלי להיסחב אתה.
שדה התעופה בשוויץ, השעה שתיים לפנות בוקר. הרמתי טלפון לחבר לוודא אתו שהכל בסדר, אך הטלפון שלו נותק. התקשרתי לחבר שלו, מהעבר השני הוא ענה לי בקרירות שימסור לו את בקשתי וניתק. כמה דקות לאחר מכן החבר שלי התקשר ואמר שהחבר שלו ממש מתנהג מוזר ואפילו התעצבן שבכלל התקשרתי אליו. סיימתי את השיחה עם דמעות עצורות, לא הבנתי מה הבעיה של החבר הזה לעזאזל. החלטתי באותו הרגע שאין טעם להצטרף אליהם לנסיעה לקברי הצדיקים.
בתחושה שלי, נראה לי מזוייף להתפלל למחילה וכפרה לפנים משורת הדין, בזמן שלצידי יהיה אותו "חבר" ולי יש מטען עליו. בדרך כלל כשמגיעים יומיים שלושה לפני החג, יש אלפי יהודים מכל העולם שחולקים מונית יחד אל הציון, הנסיעה אורכת בין 3 ל-4 שעות. בדרך יתכנו עצירות במחסומי משטרה ואז הנהג נאלץ לשלם שוחד על מנת שיתנו לו לעבור, בא נאמר שבאזור שמאתיים דולר זה שכר חודשי, לא רצוי לנסוע לבד בדרך פתלתלה עם נהג מונית. שקלתי לרכוש כרטיס חזרה לאמסטרדם באותו הרגע ולוותר. "זה הכול מניעות" שמעתי קול בראש שלי.
אני זוכר שהרמתי את העיניים למעלה וכך אמרתי:
"ריבונו של עולם תן לי לחגוג את החג בשמחה, למה לא כיף לי ככה! וממך רבנו אני מבקש לזרוק איזו מילה טובה." סיימתי את דברי וסובבתי את הראש.
על ספסל בצד האחורי של הטרמינל ישב אדם עם חזות חסידית, מראשו השתלשלו פאות ארוכות וכובע גדול עיטר את ראשו. ניגשתי אליו מיד והצגתי את עצמי. הוא הופתע לרגע ושאל אם אנחנו מכירים, עניתי שלא וסיפרתי לו שאני בדרך לאומן.
"לאומן?? אתה נוסע לאומן? גם אני נוסע" הכריז בשמחה "קוראים לי דוד" לחץ את ידי בחמימות ואז משך אותי לחיבוק חם "נו מה אתה כבד? תחזיר חיבוק יא אח". "איזה יופי" קראתי ברגע שהשתחררתי ממנו "נוכל לחלוק מונית יחד, כל כך חששתי שלא אמצא מישהו" הוא צחק בביטול ואמר " יש לי נהג פרטי שמחכה לי כבר בשדה, אין לך ממה לדאוג.."
בטיסה סיפרתי לי את השתלשלות העניינים והוא מיד אמר "רכשתי באומן דירה לפני עשרים שנה, הגעתי שבוע לפני בשביל להכין אותה לכל המשפחה שלי שמגיעים, אתה יכול להשאר אצלי לפחות יומיים". אבן ענקית ירדה לי מהלב, גם יש לי טרמפ וגם לא אצטרך מיד בהגעה לציון לחפש דירה...
אומן ראש השנה
קמתי בצהריים בדירתו של דוד וירדתי למטה, לדוכן השווארמה. תוך כדי אכילה אני חושב על החששות שלי שנפתרו עד עכשיו, אולם עד יום שישי ערב החג, אז יגיעו אחי ושאר החברים, אני לבד. "מה אעשה כאן" תהיתי בקול. סיימתי לאכול וקמתי ללכת כשלפתע אני שומע מישהו צועק "אליקים, אליקים" אם מישהו קורא לי בשם "הדתי" שלי זה חייב להיות מישהו מהעבר, אני מסתובב ורואה את משה.
משה זה בחור מפרדס כץ שעבדתי איתו כ-5 שנים לפני כן במשך שבועיים, במטבח של חברה מסויימת שהכינה אוכל כשר לפסח. לצדו היו עוד שני חברים. אחרי החיבוקים והנשיקות, משה סיפר לי שהם שלושה שרוצים לנסוע לקברי צדיקים וחסר להם מישהו אחד להשתתף בהוצאות הנסיעה.
זעקת התרגשות נמלטה מפי!! "אני לא מאמין" קראתי בהשתאות "אני בדיוק מהרהר על מה אעשה כאן" החברים שלו צחקו ואמרו שאני באורות. "אתה יכול להיות בדירה שלנו עד יום שישי" אמר לי משה אחר כך "יש כמה חברים שמגיעים רק אז ולכן יש לך מיטה פנויה".
אחרי שהכנו רשימה של קברי צדיקים, הנהג הכין מסלול נסיעה ויצאנו לדרך. קרוב ליממה ברחבי אוקריאנה, נוסעים מצדיק לצדיק. על כל קבר היו צפות לי מילותיו של אחי הקטן הסובל מאוטיזם קל "תתפלל עליי שאני אלמד לקרוא, קשה לי." אחריו בקשותיהן של אחיותיי למצוא זיווג הגון ולהפקד בזרע של קיימא ואז שאר בני המשפחה, חברים ומכרים שביקשו ממני. באחת העצירות הלייליות שלנו, הגענו לשער עתיק שהיה נעול, על השער היה פתק באוקראינית עם מספר טלפון. הנהג שלנו התקשר למספר וכעבור מספר דקות הופיעו שני קשישים שנראו כאילו נלקחו מסרט ישן, אחד אחז עששית שהפיצה אור בחושך המוחלט והשני הגיע עם דלי מים.
הקשיש עם העששית פתח את השער וסימן לנו לבוא אחריו. יער עבות נתגלה לעינינו עם מאות מצבות עתיקות, הוא פסע בראש והוביל אותנו כמה דקות, עד שנעצר והצביע על המצבה של הצדיק. תיכף ומיד פתחנו בקריאת תיקון הכללי ומשסיימנו לבקש כל אחד את בקשותיו עשינו מעגל קטן ושרנו בהתלהבות את "אין שום ייאוש, אין שום ייאוש בעולם כלל". ביציאה הקשיש עם דלי המים נתן לנו ליטול ידיים כמנהג הנטילה ביציאה מבית העלמין. נתנו לכל אחד דולר והמשכנו בדרכנו ליעד הבא. סוף דבר זכיתי לבלות את החג עם מגוון רחב של אנשים מיוחדים.
אומן ראש השנה
אני שומע המון אנשים שמדברים רע על אומן, מצקצקים בלשונם על הגברים שעוזבים את הנשים בחג, רגע אחרי שסיימו לספר לך על הבחורות שהם "כבשו" או הגברים שהן מסובבות, לא מודעים שהנשים האלה בעצמן, דוחפות את הגברים לנסיעה. יש שמתריסים על תיירות מין, כשאל המקום מגיעים כ-40 אלף יהודים מכל העולם וגם אם יש מקרים כאלה מדובר באפילו לא אחוז בודד. קיימתי השבוע שיחה עם כמה חברים ואחד סיפר שהבוס שלו נפל בעסקיו ולא שילם לו פיצויים ומשהגיע ראש השנה, הוא התקשר לשאול אותו לשמו כשהוא מבטיח להתפלל עליו באומן. חברה אחרת סיפרה על אבא שלה שהתחמק מתשלום מזונות אבל לנסוע לקברי צדיקים היה לו כסף.
אני חושב שאדם שלא מכבד את חובותיו ומתנהג כרמאי ואז נוסע לאומן לא יכול להכתים את המקום הזה שנקרא אומן. זה שהוא לא בסדר זה ברור, אבל זה בדיוק כמו שהיה בוחר לטוס לאמסטרדם במקום לשלם חובותיו. אין צורך לשפוט את אמונתם של אלפים, גם אם היא נראית לכם תמוהה, אין לכם מושג מה המקום הזה חולל אצל כ״כ הרבה אנשים, מגדול ועד קטן. אין לכם מושג מה זה להיות במקום אחד עם כל כך הרבה אנשים מחייכים. מצדי תסתכלו על זה כמסע רוחני שאין בו קשר בין כח עליון לניסים, אלא אך ורק התרוממות נפש שפסיכולוגית עוזרת ותורמת לאנשים. מה שבטוח הוא: יש משהו מיוחד במקום הזה, באנרגיה שלו, בחיוכי החינם שמאירים לך בכל פינה ופינה, בחיבוקים, בשירים, בשמחה ובאהבה המטורפת הזאת שסובבת את כולם.
תמיד כשאני מספר את הסיפור הזה אנשים אומרים "אין אין זה רבנו, פשש ממש סייעתא דישמייא וכו" אני רוצה להגיד לכם שככל שחשבתי על זה, התחדדה אצלי ההבנה שהכול היה עניין פשוט של "אהבת חינם". יותר מזה, אני מאמין שכאשר אהבת חינם מתקיימת, לא "לרבנו" ולא "לסייעתא דישמייא" יש צורך להתערב, הכח נמצא כבר אצלנו, טמון בחיוך, בחיבוק, באהבה, ובנתינה טהורה מהלב וכשזה מתקיים, אין כח בעולם שמסוגל לנו. מאחל לכולנו שנה טובה ומתוקה עם פחות שיפוטיות ויותר אהבה.
אגב,
אחי הקטן למד לקרוא, תכף בר מצווה שלו. אחיות שלי כולן כבר מחזיקות עולל.