רציתי לספר לכם על חוויה מדהימה שעברתי ארבעה ימי טיול במדבר בהר סיני, ההר הגבוה. לטיול יצאנו ביום רביעי קבוצה של 25 מטיילים עם מדריך בשם שארלי אלבז. כבר בתחילת הטיול, במעבר טאבה, הבחנו כקבוצה לחיבה שיש למקומיים כלפיו וביכולת שלו להעביר אותנו את הגבול בצורה נעימה, מהירה וחלקה. מיד עם המעבר חיכו לנו שלושה רכבים גדולים שהעמיסו את הציוד שלנו יחד עם קפה בדואי שחור אסלי מקומי שעלה כעשרים לירות, בערך ארבעה שקלים. משם עלינו לרכבים ועשינו דרכנו אל סנטה קתרינה, שמשם למעשה מתחיל טרק מטורף של ארבעה ימים בהר סיני. אכלנו ארוחת צהריים מקומית ואותנטית עם פיתות בטאבון, אורז, טחינה ועוד הרבה מאכלים מן המטבח הבדואי.
העמסנו את הציוד שלנו על גבי הגמלים ויצאנו ארבעה ימים אל בין ההרים. כאשר מדי לילה חיכה לנו הצוות עם הגמלים שהקים את המאהל בבוסתן מקומי בהרים ודאג לנו לתה, אוכל, לינה וכל מה שצריך. זו היתה חוויה יוצאת מן הכלל. כעבור לילה אחד, כשהתעוררנו בבוקר והמשכנו את הטרק, העמסנו את הציוד שוב על הגמלים ויצאנו בדרכנו בטיול רגלי של כ 12 עד 15 קילומטר מדי יום. בכל עצירה שמענו סיפורים אותנטיים מהמדריך שארלי, שמסתבר שעוד משנות השמונים החל להעביר מטיילים - בסיני ויש לו שם חברים רבים שהוא יודע לשוחח אתם בערבית ולדאוג לכל מה שצריך.
כחלק מהחוויה גם שמענו המון סיפורים מקומיים על אנשים שגדלו באותו אזור; בדואים, שהיו חברים שלנו היהודים ובגלל המצב הבטחוני נותק עמם הקשר. במהלך הטיול צעדנו אל פסגות עם אוויר הרים צלול, מזג האוויר היה מדהים והיה ניתן להבחין בחיבור אל הטבע והשקט. כחלק מהקבוצה, אני הרגשתי שיש המון המון זמן לאנשים לשוחח ולהעמיק בדברים היות ואין אינטרנט, לא פייסבוק, וודאי שלא וואטסאפ, וגם לא שמענו חדשות. פשוט צעדנו בהרים, חבורה של 25 אנשים עם מדריך בשם שארלי ודיברנו על החיים. כל לילה כשהגענו לבוסתן חיכה לנו הצוות שדאג לתה וקפה ומכינים ארוחת הערב.
טיול להר הגבוה בסיני - רשימת ציוד
כל מטייל קיבל מזרן, פינה נעימה לישון בה בבוסתן. להפתעתנו, גם היו תמיד מים זורמים מהטבע, שירותי בול פגיעה והיה אפשר בבוקר אפילו לרחוץ פנים במים נקיים. בנוסף, אני יכול לספר שעצם זה שהטרק הוא משהו פיסי אז זה יצר גיבוש מאד גדול בין החברים. כל אחד , אם זה בטיפוס או אם זה בקיפול של הציוד וממש אפשר היה להבחין שכולנו יחד בעין מסע משותף. המסלול הוא פיסי, אך מי שבכושר יכול לעמוד בו וליהנות מהמסע הזה. לאחר ארבעה ימים של טיול בהרים ירדנו שוב בחזרה אל סנתה קטרינה, עלינו על רכבים ונסענו לאזור החופים.
אינני זוכר איזה חוף זה היה, אך החוויה היתה מדהימה. שרלי והצוות שלו הקימו עבורנו סוכה, מעין חושה כזאתי, ששם גם חיכתה לנו מדורה על הים. האזור היה מלא באלמוגים ויכלנו לצלול עם שנורקלים. על החוף ניתן היה להבחין בטבע החי והבתולי של חופי סיני. ראינו איך הקונכיות ממש, עם המון סרטנים זזים זה כאילו שהרצפה עומדת אבל כל האובייקטים ממש זזים שם. נכנסנו למים, צללנו עם השנורקל וראינו עולם שלם של ריפים אל מתחת המים.
ביום שלמחרת, בדרך חזרה אל הגבול, עצרנו באזור ראס אה שטן שם חיכו לנו חברים של שרלי עם דגים ואוכל איכותי. השקט, השלווה, החיבור בין האנשים והאנרגיה שהיתה שם היא משהו שאין לו אח ורע בעולם החומרי התחרותי של היום יום. היה אפשר להבחין בגיבוש שנוצר בין האנשים, היו צחוקים והיתה אווירה טובה. ולא דיברו על נושאים שהם מכבידים על היום יום אלא על דברים שמרימים ומחזקים את הרוח והנפש. כתבתי פוסט זה בכדי שאוכל להמליץ לכם פה חבריי על טיול שהוא ממש רק מרחק פסיעה, מעבר גבול קטן ונחשף אל עיניכם עולם שלם של חופים, הרים, טבע, שקט, מזג אוויר מעולה, אוכל טעים ובדואים מקומיים ששמחים לקבל אותנו.
טיול בסיני מצרים - טרק במדבר
אני בהחלט חושב שכל מטייל שטייל ועשה טרקים בעולם מוכרח לעשות את הטרק של ההר הגדול. יש טרקים של ארבעה ימים ושל עשרה ימים כאשר כולם מלווים מא' עד ת' בציוד, תחבורה (גמלים), באוכל טוב, בצוות בדואי שיודע לספק חווית אירוח אותנטית ולבבית. צחקנו, שרנו סביב המדורה, ניגנו בגיטרה ופשוט התחברנו אחד אל השני ויחד אל הטבע. זו חוויה יוצאת מן הכלל, באמת משהו שאני חושב שאף פעם לא אשכח. עלות הטיול היא 900 דולר לאדם. המחיר כולל את כל העלויות וכמובן אינה משקפת את החוויה של פעם בחיים השווה כל שקל.
מה עוד אוכל לספר לכם בכדי שתוכלו להתחבר לחוויה הגדולה הזו. לדעתי, מי שיבחר לעשות צעד וייכנס אל ההרים יבין מיד מה הוא שקט, מה הם שמיים עם כוכבים, מה הוא ירח שמאיר, מה היא רוח נקיה ושמש נעימה. חקרו זאת והירשמו לאחד הטיולים כי למיטב הבנתי כל מי שיודע לארגן כזה טיול ולבצע אותו כמטייל אלו אנשים באמת מיוחדים וטובים. הכסף המקומי הוא לירה, עשר לירות מחלקים אותם בחמש הם כשני שקלים. הכל שם מאד זול, הכל טרי והכל טעים.
בשר לא אכלנו בהרים אלא אוכל צמחוני ואותנטי שהבדואים מבשלים במקום. באחד הערבים נוכחנו לראות איך שישה בדואים צעירים פועלים על מנת להכין פיתות בצורה אותנטית בטבע. הם שרפו את הגללים של הגמלים על מנת לייצר אש, לשו בשטח את הבצק, גלגלו אותו והניחו על הטאבון במעין רוטציה כזו שבכל פעם, בכל רבע שעה, אחד מחליף את התפקיד של השני. כששאלתי אותם המי המנג'ר, מי השף, הם ענו no manager, change, change. We changed with each toher וכולנו עושים את אותה עבודה ביחד. זה היה פשוט מרהיב לראות את הסינרגיה ביניהם, את ההבנה, הזריזות ואת הפרקטיות שלהם. הם פשוט ידעו לנצל כל משאב של הטבע בצורה אורגנית על מנת למחזר דברים ולעשות בהם שימוש למחיה.
החיים ללא סמארטפון במדבר
האנשים הם מאד פשוטים ולבביים, הם לא מסתובבים עם סמארט פון ולא קוראים בפייסבוק, הם פשוט מחוברים אל הטבע ואל האנשים שסביבם. יש לציין שרוב החברים מאד מאד דיגיטליים, חלק ניכר מהם מתחום קידום אתרים באינטרנט. היה לכולנו מאד קשה להתנתק מהטלפון הנייד והסביבה הדיגיטלית מרובת המסכים אך עמדנו זאת בכבוד ; ) המדריך נתן כל כך הרבה מעצמו, גם בידע שלו וגם בסיפורים והבדיחות והדאגה והדינמיות בדרך. שארלי ידע לתמרן ולהוביל אותנו לאן שצריך על אף השינויים שלעתים קרו כמענה לדברים שקרו בשטח. אציין כי הרגשתי מאד מאד בטוח, הרגשתי שאני פשוט אורח לכמה ימים אצל כמה חברים מקומיים שהם החברים של המדריך שאירח אותנו.
מדי בוקר חיכו לנו פיתות טריות וחמות, מוזלי ודייסת קווקר מקומית עם פירות העונה, גבינת פטה, ירקות טריים חתוכים קטן קטן, ריבה מקומית מעלפת ועוד. זו היתה ארוחת הבוקר שלנו בכל בוקר. בצהריים אכלנו באחת הפעמים פיתה שאיני זוכר את שמה אך אפינו אותה ממש בתוך המדורה על ברזל רותח. בערבים שתינו מרק אותנטי מקומי, פסטה שהם הכינו במו ידיהם, תבשילי אורז וירקות ולעתים אכלנו דגים טריים שרק לפני כמה דקות עוד שחו במים.
הטיול נמשך ארבעה לילות.
יצאנו ביום רביעי בבוקר, בשעה שבע כבר היינו במעבר הגבול וביום ראשון בשעה 12.00 כבר היינו בדרך חזרה, אחרי מסע שבו לא זכרנו בכלל איזה יום היום, מה השעה ומה התאריך. פשוט זרמנו ונענו מנקודה לנקודה כמו נוודים בהרים שהולכים עם גמלים וציוד ואין להם שום דאגות על הראש. אני יכול גם לספר שבקבוצה היו אנשים מאד מאד מוכשרים. אנשים שמחפשים אתגרים, ריגושים ודברים שהם מעבר לטיול של כמה ימים באירופה. לכן, החוויה היתה כל כך עוצמתית ומהנה. חוויה נוספת מהטיול היו הכלבים הכנעניים. כלב אחד לבן ושני אפור. רזים אך מאד מאד נמרצים ודואגים. התפלאנו לראות איך שבמשך המסלול הכלבים ממש נהגו בנו כאילו אנחנו עדר שהם צריכים לשמור עליו. הם עלו על הפסגות, ראו אותנו יורדים בירידה ורק כאשר כל הקבוצה סיימה את המקטע והמשיכה בצעידה הם המשיכו וליוו אותנו מאחור.
כלבי הליווי הכנעניים
הכלבים הכנעניים כאילו נולדו לתוך התפקיד שהם לקחו על עצמם. באחת העצירות שאלתי את המדריך האם מישהו חינך אותם או לימד אותם לעשות את זה. הוא אמר שלא, פשוט ככה הם מבינים את התפקיד שלהם בטבע. מתוך זה יצא לי להסיק שאותם כלבים בבית בעצם לא בשטחם הטבעי ולא יודעים כיצד לתפקד. הכלבים היו רזים ונראה כאילו שהם קצת מדוכאים אבל ברגע שהתחלנו לצעוד והם זיהו שהם בתפקיד הם כל הזמן הביטו ימינה אחורה וסביב כדי לראות שכולנו בטוחים.
היה אפילו קטע שעצרנו ולפתע הגיע חמור במרחק של 100 מטרים מאתנו. הכלבים ששימשו כמעין מלווים לקבוצה, הגיעו סביב החמור והתחילו לרוץ סביבו כדי להקיף אותו שלא יתקרב אלינו. החמור שלא הבין מה הם רוצים ניסה לרדוף אחריהם ואז צפינו במחזה מרהיב של שני כלבי זאב כנעני מציקים לחמור והוא רודף אחרים ועושה קולות. ברגע שהמשכו ללכת הם פשוט עזבו את החמור והצטרפו לקבוצה. בלילה, כשכולם נכנסו לישון הכלבים הגיעו אל הבחור הבדואי והוא כיסה אותם אתו בשק השינה.
אני לא יודע אם לומר שק שינה או שמיכות צמר שבהם הם ישנו. היינו המומים, לא הכרנו שכלבים ככה מתנהגים. ראינו את זה בסרטים שהכלבים הולכים באחו ויש כלב מלווה. נוכחנו לדעת שהכלב הוא חברו הטוב של האדם מאחר והם דאגו לנו וליוו אותנו לאורך כל ארבעה הימים. לכלב אחד קראו למבי והשני באדי, הוא היה לבן ונראה קצת חלש ואף על כך הוא הצליח ללכת את כל המסלול ואף דילג בין הסלעים בניטורים מושלמים כאילו שהוא נולד לזה. פה ושם ראינו מקומיים עם כבשים שהולכים לחפש אוכל. ישנם אזורים בהם יש מים וניתן לראות שישנם דקלים.
הדקלים מעידים על מי תהום ועל אזור שבו יש צמחיה ובכל מקום שהבחנו בדקלים היו כמה עזים ובדואי מקומי שדואג להביא אותם על מנת שיאכלו. גבינת הפטה שאכלנו בארוחת הבוקר היתה גבינה אותנטית וטעימה. כל המאכלים שהחבר'ה הבדואים הכינו היו פשוטים, טעימים ומזינים.